במהות שלנו, אנחנו בנויים לקשר.
מהרגע שאנחנו נולדים, ממש מהנשימה הראשונה שלנו, אנחנו מחפשים להתחבר. להתחבר לתחושה של בטחון בגוף שלנו, להתחבר לסביבה שלנו, להרגיש בטחון במערכות היחסים שלנו עם מי שנמצא איתנו. זה נמצא ממש בתוך הביולוגיה שלנו: אנחנו מחפשים להיות בקשר יציב ובטוח עם אנשים שרוצים אותנו, שמתעניינים בנו, ששמחים לקראתנו.
וזה גם אומר שאנחנו לא יכולים לשרוד בלי זה. וזה גם אומר שכשיש לנו מעט מזה, כמו נגיד בתקופות של חוסר יציבות - כמו בשנים האחרונות בעולם - נהיה לנו קשה. ממש ממש קשה.
זה לא מספיק שיש לנו את כל מה שאנחנו צריכים מבחינה פיזית.
אנחנו חייבים קשר, מגע ובטחון.
זה נמצא בתוך מערכת העצבים שלנו
מערכת העצבים האוטונומית שלנו בנויה בצורה כזו שהיא מחפשת סימנים של ביטחון קירבה וקשר.
כשאין את הדברים האלו בסביבה, היא מסמנת לנו שאנחנו נמצאים במצב של מצוקה. ברמה הגופנית אנחנו באמת במצב של מצוקה: רמות האנדרנלין והקורטיזול שלנו גבוהות, מרכזי הכאב במוח שלנו פועלים.
המוח שלנו מפרש בדידות לא ככאב נפשי אלא ממש ככאב פיזי. זאת אומרת שמבחינת המוח, בדידות היא סכנה ממשית לקיום שלנו.
יכול להיות שקראת את המילים כאן וישר עלתה בך המחשבה: ״אותי זה כבר לא מעניין. מצאתי דרך שאני לא צריכה אנשים בחיים שלי, יש לי עבודה ויש לי אוכל, אני רואה את הסרטים שלי יש לי את הספרים שלי… טוב לי. בשבילי זה לא באמת נכון כל העניין הזה של צורך באנשים״…
זאת גישה מובנת לגמרי. אחרי שנים של עבודה עם אנשים, גם שמעתי אותה בכל מיני צורות. אנחנו חיים במציאות שבהחלט מעודדת את צורת המחשבה הזאת. ובאמת יכול להיות שהפסקת לחפש בצורה אקטיבית קשר עם אנשים אחרים. יותר מזה, כנראה שיש לך סיבה מאוד טובה שלימדה אותך לא לסמוך על אנשים וקשר.
העניין הוא, ואולי זה הכאב הכי גדול, מערכת העצבים שלך אף פעם לא תפסיק לחפש חיבור.
ככה הנפש שלנו בנויה. עד היום שאנחנו מתים, אנחנו כמהים למערכות יחסים ארוכות, בטוחות ויציבות. זה הכרחי בשבילנו - אחרת אי אפשר לחיות.
הפתרון - אנשים בסביבה בטוחה
אז עם כמה שהצורך שלנו באנשים הוא עובדה שלפעמים כואבת, זה גם המקום שבו אנחנו יכולים למצוא את הפתרון לכאב שלנו. אין כבר ספק שתהליכים של שינוי, התפתחות וצמיחה קורים בנוכחות של אנשים אחרים ובתוך קשר.
גם כשהבודהה לימד איך לחיות חיים משוחררים מסבל, עוד לפני 2500 שנה, הוא דיבר על שלושה תנאים הכרחיים: המורה, הדרך שעוברים והסנגהה - הקבוצה שאיתה עוברים את הדרך הזאת.
כשמתבוננים על המשמעות של הדברים האלו, מבינים שבעצם גם אם יש את כל התורה, וגם אם יש את ההדרכה הכי טובה - בלי אנשים אחרים שעוברים איתנו את הדרך הזאת, אין התפתחות אמיתית.
לפעמים זאת קפיצה גדולה לעשות: לפעמים הכאב של הבידוד, של חוסר הבטחון שלנו ושל ניסיון העבר שלנו מאותת לא לנסות אפילו להתקרב.
הכאב הזה יכול לקבל ריפוי וכוח דווקא כשיש אומץ לקחת את הסיכון להתחבר לעוד אנשים: לחפש יחד איתם את הבטחון, את היציבות, את החיות ואת השמחה של להיות ביחד. זה חיפוש שנוגע בהמון מקומות; ולא, לא כולם כאלו נוחים. אבל תכלס, זה שווה את זה.
כי אותו חיפוש משותף - של ביטחון, יציבות, חיות וחיבור - מציע אפשרות אמיתית לשינוי.
שינוי של להזכר מחדש במהות האותנטית שלנו, שחיה בתוכנו ממש מהיסוד - זאת שרוטטת, ששמחה, שמתחברת, שמתבטאת. פשוט איך שהיא.
בקורס ״לזוז פנימה״ אנחנו נפגשים לתהליך בקבוצה שמתעסק בלגדול יחד. הוא מתאים לאנשים עם ניסיון בתהליכי התפתחות או טיפול ומשתמש בגוף כנתיב ישיר לאותו חיבור שלפעמים חסר לנו כל כך: עם עצמנו, עם התודעה שלנו ועם אחרים שעוברים את אותו מסע איתנו.
הקורס יתחיל בתחילת אוקטובר ל-16 מפגשים שבועיים בימי שני בערב.
ההרשמה לסמסטר חורף 2022-23 בעיצומה - מוזמנות ומוזמנים ליצור קשר בדף הקורס לעוד פרטים והרשמה.