• אהוד דרש

גיבור העל העכשווי הוא אנושי


שלא תבינו אותי לא נכון, אני יכול להנות מסתם לבהות בסרט. אבל יש סרטים מסויימים שממש מפעילים את המטפל שבי.

הרבה זמן כבר אני מסתכל על סרטי גיבורי העל דרך הפילטר הזה; ותכלס, זה מרגיש כאילו הדמויות האלו ממש מבקשות מאיתנו לעשות את זה בשבילן:

באטמן המסוכסך עם עצמו ועם טראומות הילדות שלו;

ספיידרמן (במיוחד החדש) שמתמודד בקושי עם גיל ההתבגרות;

וונדרוומן (עם גל גדות ההורסת) והשילוב בין העוצמה הלא מתפשרת לבין האידיאלים ההומניסטיים הכמעט נאיביים שלה;

ויותר מכולם – האקס-מנים לדורותיהם, שמתמודדים עם השונות שלהם שמבדילה אותם מהחברה אבל גם נותנת להם כוחות עצומים.

כל אלו מאוד שונים מסופרמן הטוב והישן, גיבור העל הראשון האמיתי – העוצמתי, ״איש הפלדה״, אותו על-אדם בעל המוסריות ללא רבב.



הגיבורים של היום מתמודדים עם המורכבות הפנימית, השאלות המוסריות והפגיעויות האישיות כחלק מהדרך שהם עוברים למימוש העצמי שלהם.

התהליך החברתי-תרבותי ברור: אותם גיבורים, מלהיות ממש חצי אלים, הופכים להיות יותר ויותר קרובים אלינו, האנשים הפשוטים.

הטוב והנשגב מתערבבים עם הרע והמבולבל, ולאותם חצאי אלים קשה יותר לשפוט איך הם אמורים להשתמש בכוחות שלהם ולפעול בעולם.

איך כל זה קשור לטיפול?

אותה התפתחות חברתית-תרבותית שרואים בסרטי גיבורי העל, היא גם התפתחות בתפיסה החברתית-טיפולית של האנושיות.

ממקום של ״טוב״ ו״רע״, או ״נורמאלי ו״לא-נורמאלי״ אובייקטיביים, השיח הפסיכולוגי והשיח התרבותי-חברתי פונים יותר ויותר למודלים של הגדרה עצמית סובייקטיבית, התפתחות עצמית ושגשוג של אינדבידואליות.



להבין את ה״רע״

בסרט ספליט (2016), הבמאי מ. נייט שאמאלן לוקח את העניין הזה צעד אחד קדימה, ובעצם אומר משהו חשוב על אנושיות.

במובן מסויים הסרט הזה לא נראה כמו סרט גיבורי על קלאסי: אין בו פעלולים מטורפים, אין הצהרות בומבסטיות של ״להציל את העולם״, ואין תמונת השיער המדבר ברוח אל מול האופק עם תחושת הצדק הנרקסיסטית והנכונה.

הגיבור בסרט הזה הוא קווין, שסובל מהפרעת אישיות דיסוציאטיבית (״פיצול אישיות״). יותר נכון, הגיבורים הם 23 הזהויות השונות שקווין מכיל בתוכו. בסרט, שלוש זהויות של קווין חוטפות שלוש נערות, כדי להקריב אותן לזהות ה – 24 שלו: ״החיה״.

אז מה הקשר לסרט גיבורי על?

״החיה״, יש לה כוחות על טבעיים. היא מסוגלת לטפס על קירות, לא להפגע מיריות ישירות, לכופף ברזלים ולרוץ במהירויות ולמרחקים עצומים.

מה שלוקח את סרט גיבורי העל הזה צעד אחד קדימה, הוא שהמאבק בין ״כוחות הטוב״ לבין ״כוחות הרע״ הוא בעצם המאבק בין החלקים השונים של קווין בתוך עצמו.

בתחילת הסרט ברור לנו מאוד מי הן הדמויות הרעות ומי הן הטובות. לאט, וככל שאנחנו מבינים את ההיסטוריה הקשה של קווין, שחווה התעללות מאמא ונטישה של אבא, פתאום זה נעשה פחות ברור.

אנחנו יותר ויותר מבינים למה הוא צריך את הזהויות השונות.

אנחנו רואים את הכוח ש״החיה״ נותנת לו שאף פעם לא היה לו, רואים איך שהיא מייצרת תחושת משמעות וחשיבות בעולם בשביל קווין, ומבינים איך היא מגינה על תחושת הקטנות, איבוד העצמיות והחולשה של החלקים האחרים של קווין.

הכוחות העל-טבעיים של גיבור העל הזה, הם בעצם תוצאה של טראומה. והכוח שיש לגיבור הזה הוא למעשה הניסיון להגן על הפגיעויות שנוצרו מאותה טראומה.

הכוחות האלו לא מגיעים מתוך ״על-אנושיות״ (סופרמן, וונדרוומן); תאונה מדעית (ספיידרמן); מוטציה גנטית (אקסמן); או פשוט – והו כה טיפשי – ירושה וכסף (באטמן).

הכוחות האלו הם הדרך הכי טובה שהמערכת הפנימית של קווין מצאה בשביל להתמודד עם המציאות הקשה שנולד אליה.




אז מה כל כך מיוחד בסרט הזה?

קודם כל הוא עשוי טוב.

אבל זאת לא באמת הסיבה שאני כותב עליו. אני כותב עליו כי הוא נותן מראה מצוינת לאיך שאפשר להתייחס לאנושיות, להתפתחות אישית ולשגשוג.

בפסיכולוגיה של פעם, שבה יש ״טוב ו״רע״ אובייקטיביים – היו עסוקים ב״לפרק״ הגנות. המחשבה אז היתה, שברגע שמפרקים את ההגנות (״רע״), אז מגיעים לאדם האמיתי (״טוב״) שנמצא מתחת.

זאת אומרת שבפסיכולוגיה של פעם, היינו פונים ל״חיה״ של קווין ומנסים ״לפרק״ אותה: מבטלים אותה, אומרים שהיא לא אמיתית ומנסים להשמיד אותה.

ומה שהסרט מראה לנו, שזה בדיוק מה שגרם ל״חיה״ של קווין להתחבא – רק כדי לתקוף ולהשתלט על כל הזהויות האחרות אחר כך. היא הבינה שרוצים לפרק אותה, היא הבינה שתופסים אותה בתור ״רעה״, ולכן היא חיפשה דרך לשרוד.


לפי מבנה האישיות של פרויד, התפתחות וצמיחה היא פירוק ההגנות שהופך את הלא מודע למודע.


מה קורה עכשיו?

בשיח ההתפתחות האישית העכשווי, אין התייחסות לחלק אחד כאילו הוא ״יותר טוב״ או ״יותר רע״ מחלקים אחרים.

יש הכרה בעובדה שאנחנו מורכבים מחלקים שונים; שהאישיות שלנו היא לא דבר אחד, אלא תהליך של שינוי עם הסתעפויות שונות.

קווין, הגיבור של שאמאלן, קורא לנו להתייחס לחלקים האפלים שבנו בצורה אחרת ממה שהתייחסו אליהם פעם. הוא מזמין אותנו להכיר אותם, לברר מאיפה הם מגיעים, ובעיקר לכבד את הכוחות שהם מביאים איתם.

להכיר את החלקים השונים שלנו, להבין את המוטיבציות שלהם ולתת להם מקום להופיע בחיים שלנו, זאת משימה מורכבת.

היא בטוח הרבה יותר מורכבת מאשר להסתמך על ״טוב״ ו״רע״ אובייקטיביים.

אבל המשימה הזאת מזמינה שגשוג אמיתי, היכרות עצמית, והתפתחות אל הכיוונים שמתאים לנו באמת ללכת בהם.


מאמרים אחרונים

facebook icon.png
facebook group icon.png
youtube icon.png

מקום / מפגש תושיה 15, תל אביב | טלפון: 0522518560 | מייל: ehudarash@gmail.com

אהוד דרש