אם נשווה את עצמנו לשאר החיות על כדור הארץ, אנחנו החיה היחידה שנשארת כל כך תלויה, לכל כך הרבה זמן, בהורים שלה. התלות שלנו בהורים שלנו בתקופת הילדות משפיעה מאוד על הצורה שבה אנחנו יוצאים לעצמאות הריגשית שלנו כבוגרים.
בסרטון פה אני מסביר בדיוק על זה, ועל איך הילדות שלנו קשורה ישירות למעגלי הכאב שאיתם מתמודדים:
חמשת הצרכים הרגשיים הבסיסיים
החוויות הרגשיות העוצמתיות שחווינו בזמן הילדות פגשו את המציאות של הקשר שלנו עם ההורים שלנו. לפעמים הקשר הזה יכל להיענות לצרכים הרגשיים שלנו, לפעמים פחות.
הצרכים הרגשיים שלנו הם רבים וגדולים, אבל מתחלקים לכמה קבוצות עיקריות:
הצורך שלנו הוא להיות בתוך קשר קרוב שבו אנחנו מרגישים בטוחים ומוגנים.
הצורך שלנו להרגיש עצמאיים, ושיש לנו זהות משל עצמנו.
צורך שישימו לנו גבולות מציאותיים, שיראו לנו מה אנחנו מסוגלים ומה אנחנו לא מסוגלים לעשות, על מנת שנוכל להסתדר בעולם ולשלוט על עצמנו.
צורך לבטא את הרגשות ואת הצרכים שלנו בתוך קשרים קרובים ומשמעותיים.
והצורך האחרון הוא הצורך שלנו בספונטניות ובמשחק.
כשהצרכים האלו, או חלקם, לא ממולאים בתוך הקשר שלנו עם ההורים שלנו, אנחנו פגיעים יותר לחוויות רגשיות מאיימות.
כשהצרכים האלו לא ממולאים בצורה עיקבית לאורך הילדות שלנו, אנחנו נעשים פגיעים לחוויות רגשיות דומות בבגרות שלנו.
אז כשיוצאים מהבית ולעצמאות, פתאום מגלים שהקשיים שהיו בבית ובילדות משפיעים על איך שיוצרים קשרים בחוץ, על איך שהקריירה והעיסוק מתפתחים ועל איך שמתמידים ביעדים אישיים.
לכן, הרבה פעמים בתקופת הבגרות הצעירה (20-33) (מאמר בלינק) - מתחילים לשאול שאלות לגבי ההשפעה של הבית על החיים.
שינוי מעגלי כאב: סיפוק צרכים ילדיים
חלק חשוב מתהליכי צמיחה אישית הוא ההבנה איזה צרכים רגשיים ילדיים לא סופקו, מה דרכי ההתמודדות שנוצרו בעקבות המחסור הזה, ואיך אפשר לגשת לצרכים האלו בצורה שתאפשר גדילה, צמיחה ויצירת קשרים מיטיבים.
סיפוק הצרכים האלו תמיד קורה בתוך קשר בינאישי. אנחנו יכולים להבין המון דברים לגבי עצמנו, אבל שינוי אמיתי קורה כשאנחנו מסכימים לקחת סיכון ולהיות בתוך קשר שיכול לספק לנו חוויה חדשה לגמרי ממה שהכרנו עד היום.
זה יכול לקרות עם בן או בת זוג מדהימים, שמשנים בשבילנו את הצורה שבה אנחנו חושבים על קשר. זה יכול להיות עם קבוצת חברים שמאפשרת לנו להרגיש בטחון ומוגנות. זה יכול להיות עם מורה מדהימה שמספקת לנו את הגבולות שלא היו לנו בבית. זה גם יכול להיות בתוך תהליך קבוצתי שמותאם בדיוק לצרכים שלנו ושמאפשר לנו לגדול בתוכו.
בחיים הבוגרים שלנו, הצעד הראשון לשינוי תמיד חייב לבוא מאיתנו. אנחנו צריכים להבין מה היה חסר לנו, ואנחנו צריכים לעשות את הצעד הראשון של ליצור את הקשר שיכול להיטיב איתנו (ואז גם את הצעדים הבאים של להשאר בו).
זה לא קל, אבל זה גם משתלם: לצאת ממעגלי כאב שירשנו מהדורות הקודמים, ולבנות לעצמנו עתיד אחר וחדש - כזה שיש בו אנשים, קשרים ועצמאות רגשית ואישית.
זהו, חברות וחברים.
מאחל לנו ימים של מוגנות, עצמאות, גבולות מציאותיים, ביטוי עצמי ומשחקיות. מאוד חשוב: לא לשכוח לשחק...
שלכם,
אהוד