״פשוט תקבלו את זה...״ אמרה בקול חולמני עם עיניים מצועפות, וזזה מצד לצד בתוך השמלה הלבנה שלה. כולם קפצו מסביבה בדילוגים קטנים ובעיניים עצומות, משננים שוב ושוב ״כן, אני מקבל... כן, אני מקבלת.. הו... האושר...״

בעעעעע. לא פה, וממש לא ככה.

הרבה פעמים כשמדברים עם אנשים על ״לקבל את מה שקורה״, עולה תמונה מאוד רוחניקית כזאת שישר מעלה רמות של עצבים והסתייגויות. לא סתם. הרבה פעמים זה מאוד ריק.

קבלה היא פעולה מאוד מקורקעת, ומאוד מחברת למציאות. היא לא מילים באוויר. מילים באוויר זה דבר שיכול לגרום להמון המון קשיים (הסבר בהמשך).

בסרטון פה אני מסביר על קבלה, למה היא חשובה לנו (ובכלל לא מובנת מאליה), ואיך עושים את זה תכלס:

להבין מה קבלה היא לא

חשוב שיהיה לכם מושג ברור לגבי מה היא קבלה ומה היא לא.

קבלה היא לא אותו דבר כמו לאהוב או לרצות את המצב, קבלה זה לא אומר שאתם מסכימים איתו, וקבלה זה גם לא אומר שאתם נסוגים בפסיביות מכל דבר שמאתגר את הדברים שחשובים לכם.

בואו נכנס קצת יותר לעומק בהבדלים בינהם:

1. קבלה זה לא אומר לאהוב את מה שקורה

שי סיפר, ״השותפות שלי ממשיכות להגיע מאוחר, עושות כל מיני רעשים מסביב ופשוט לא אכפת להן. הן מעירות אותי, אף פעם לא אומרות שהן מצטערות, וגם כשהן אומרות, הן תמיד חוזרות על מה שעשו לפני. זה ממש מרגיז אותי. ניסיתי לקבל את זה, אבל האמת, אני ממש לא אוהב את זה״.

שי נאבק עם הבלבול הנפוץ בין קבלה לבין אישור. הוא לא צריך לאהוב או לאשר את זה שהשותפות שלו מפריעות לו לישון כדי לקבל את זה.

קבלה אומרת להכיר במציאות.

זה אומר לראות בבהירות שמה שקורה אכן קורה, ולראות איזה בעיות ספציפיות קורות בגלל מה שקורה. ברגע ששי מודע לדברים האלו לחלוטין, הוא מסוגל לגשת לבעיה בצורה קשובה, ולראות אילו פעולות, אם בכלל, לעשות בשביל לפתור אותה.

האם השותפות באמת יודעות שמה שהן עושות מפריע לו? אם כן, מה הדרך הטובה ביותר לגשת אליהן בעניין? האם יהיה יותר נבון לקנות פשוט אטמי אוזניים? האם יהיה נכון להתעלם מזה ולראות אם זה יעלם לבד? האם להתעלם מהבעיה תיצור אצל שי טינה שתפגום במערכת היחסים בבית?

כל אחת מהשאלות האלו היא כרטיס יציאה למחקר בפני עצמו ואפשרות שיכולה ליצור פתרונות מועילים לבעיה של שי; אף אחת מהן לא מבקשת ממנו לאהוב או לאשר את ההתנהגות של השותפות שלו.

2. קבלה זה לא הסכמה

הילה סיפרה באחד מהמיילים ששלחה: ״אמא שלי ואני התווכחנו כל הזמן על יציאות עם בחורים. היא מאמינה שאני צריכה לצאת רק עם בחורים שנמצאים איתי באותה שכבת גיל. אני לא יכולה לקבל את מה שהיא אומרת.״

סוג הקבלה שאני מדבר עליו לא קשור בשום צורה לכך שהילה תסכים לצאת רק עם בחורים שנמצאים בשכבת הגיל שלה. מה שאולי יעשה את המצב להילה יותר טוב, יהיה להפסיק להתווכח עם אמא שלה לגבי זה.

הצעד הראשון בכיוון הזה הוא להבין שאמא שלה כנראה לא תשנה את דעתה לגבי העניין. בנוסף, היא גם תצטרך לקבל את התחושה שיש לה כשאמא שלה לא מקבלת את הבחירות שלה.

במצב הזה, הילה תוכל לעשות בחירה: האם היא מוכנה להיות סובלנית לחוסר הנוחות שעולה בה בגלל שאמא שלה לא מקבלת את הבחירות שלה – על מנת להיות חופשיה לצאת עם מי שהיא רוצה ובוחרת? זה לגמרי תלוי כבר בה.

קבלה נותנת להילה לראות שעדיף להשקיע את האנרגיה שלה בלנהל את התגובות שלה לחוסר הקבלה של אימה במקום לנסות לשנות את הדיעה שלה לגבי הבחורים שכדאי לצאת איתם.

הילה לא צריכה להסכים עם אמא שלה; היא יכולה לקבל את העובדה שיש להן נקודות השקפה שונות. היא גם לא צריכה לשנוא אותה. אתם יכולים ללמוד לא להסכים בצורה רגועה, נעימה וברורה עם מישהו שאתם אוהבים אם אתם יכולים לקבל אותם כפי שהם, במקום לכעוס עליהם שהם לא האנשים שהייתם רוצים שיהיו.

3. קבלה היא לא נסיגה פאסיבית

רואי היה מעורב בהפגנות אחרי שהיה עד לחוסר צדק שקרה. הוא סיפר לי בפגישה טיפולית: ״אם כולנו נסתובב בעולם ונקבל את כל מה שקורה, שום דבר לא ישתנה. אני לא מסכים עם המושג הזה ״קבלה״״.

רואי התבלבל בין קבלה לבין מה שאקהארט טולה (2004) קורא נסיגה פאסיבית. זה בלבול נפוץ. קבלה לא קשורה בשום צורה לוויתור. קבלה היא אף פעם לא הסכמה או ביטוי של חוסר אכפתיות ממשהו שאתם חווים כתוקפנות או חוסר צדק.

במקום, קבלה אומרת שאתם מכירים במציאות של חוסר הצדק ופועלים בתבונה וביעילות כדי לעודד שינוי שבו אתם מאמינים. למעשה, קבלה – לראות את מה שאמיתי – היא הכרחית לשינוי. קבלה יכולה לאפשר לכם לראות את המציאות בבהירות גדולה יותר במטרה לפתח פתרונות יעילים יותר.

היא יכולה לכוון אתכם לשנות את הגישה שלכם למאבק מסויים על ידי כך שהיא עוזרת לכם לראות שאולי הדרך שבה בחרתם עד עכשיו לגשת למאבק היתה לא מועילה. זה לא אומר שאתם מוותרים על לעבוד למען הדברים שאתם מאמינים בהם.

אם אתם תקועים בבוץ, נסיגה פאסיבית מובילה ל - ״אוי לא, אני תקועה. כנראה שאהיה כאן לנצח.״ קבלה מובילה ל - ״אוקיי, אני לא אוהבת את זה, אבל אני תקועה. עכשיו, מה אני יכולה לעשות לגבי זה?״

קבלה זאת לא החלטה

אתם לא מחליטים לקבל את המצב. קבלה היא פעולה. היא הפעולה של להביא את תשומת הלב שלכם אל הרגע הנוכחי ולהכיר במה שאמיתי באותו רגע.

חלק ממה שקורה באותו רגע זה גם הרצון שלכם שדברים אולי יהיו שונים – אבל זה לא הדבר העיקרי. ברגע שאתם שמים את תשומת הלב שלכם בכאן ובעכשיו ומוכנים לראות מה אמיתי, אתם מתרגלים קבלה.

כשאתם מכירים במציאות של כל רגע, משחררים את הרעיונות שיש לכם לגבי מה ״אמור״ להיות או איך הייתם רוצים שהם יהיו, אתם מתרגלים קבלה.

קבלה היא הפעולה שמוציאה אתכם מהמצב של להיות תקועים ב״אני לא אוהב את מה שקורה״ או ״זה לא פייר״ - לתוך המצב של ״מה הפעולה הנכונה ביותר לעשות במצב הנוכחי הזה, על פי הערכים שחשובים לי בצורה אישית?״

מדיטציה בונה קבלה

קבלה היא תרופת הנגד להיאחזות, והיא מתפתחת ככל שאתם מתרגלים מדיטציית מיינדפולנס. כל פעם במהלך המדיטציה, כשאתם מבחינים ברצון שמשהו יהיה שונה, אבל עדיין בוחרים להביא את תשומת הלב שלכם חזרה לתחושת הנשימה שלכם, אתם מתרגלים קבלה.

כשאתם עושים מדיטציה, אולי תבחינו שאתם רוצים יותר ממשהו, כמו זמן חופשי, או פחות ממשהו, כמו עבודה. אולי תבחינו במחשבות לגבי איך שהחיים לא הוגנים או שמשהו הוא לא באשמתכם. המחשבות האלו מסמנות לכם את חוסר הנוחות והרצון שלכם לשנות משהו בחיים שלכם.

הדבר הנפלא במדיטציה הוא שבזמן שאתם מתרגלים אותה, אתם לא יכולים לעשות שום דבר קונקרטי על מנת לשפר או לשנות את החיים שלכם. אתם רק יושבים.

המיומנות של לחזור לכאן ולעכשיו מאפשרת לכם לפתור בעיות בזמן שהן קורות; וזה בדיוק מה שמתרגלים, גם כשהתודעה נאבקת עם המציאות ומנסה לפתור אותה בראש. כשאתם מתרגלים את המיומנות של קבלה שוב ושוב בזמן מדיטצייה, אתם נעשים טובים יותר בלהביא אותה בזמנים אחרים בחיים שלכם, כשאתם הכי צריכים אותה.

טיפ תרגול:

אם במשך מדיטציה אתם מבחינים במחשבות שנלחמות או מתנגדות למשהו קשה, תרגלו אמירה שקטה לעצמכם, ״זה גם מה שקורה עכשיו״. עם סבלנות וחמלה הביאו את תשומת הלב שלכם חזרה לכאן ולעכשיו שלכם, לנשימה או לתחושות הגוף שלכם.

מאחל לכם באהבה ימים של קבלה, ערות ונוכחות.

נתראה בצד השני,

אהוד