החוויה של הדכאון היא עוצמתית, סוחפת ומשתקת. יכול להיות שלחלק מאיתנו חוויית הדכאון לא מוכרת בצורה הקלינית שלה. למרות זאת, כולנו יודעים מה התחושה של דכדוך וחוויה של חוסר מימוש עצמי.
במצב דכאוני, המחשבות לוקחות תכנים של הלקאה עצמית, שיפוט עצמי, דאגה מהעתיד, ניתוח העבר, תהיה למה ואיך הגעתי למצב שבו אני נמצא, ו/או עצב קיומי כללי.
מוכר לך? ננסה פה ביחד להבין קצת יותר לעומק מה זה דכאון ומה התנועה שלו.
אם הגעת לפה, אז בטוח כבר הרגשת את זה איכשהו: הצורה שבה פועלת מחשבת דיכאון היא במעגליות אינסופית. אותה מחשבה שחוזרת על עצמה עוד ועוד ללא מנוח. המינוח המיקצועי לתנועה הזו הוא ״רומינציה״. רומינציה - באנגלית - זה העלאת גירה.
רומינציה: המעגליות האינסופית
כן, העלאת גירה. ממש כמו שהפרה מעלה שוב את העשב שבלעה לפני כמה שעות.
נכון, המינוח הזה זורק אותנו למקום קצת יותר מידי גראפי, אבל יש בו הדגמה מצויינת למעגל המחשבות: המחשבה מגייסת את כל המשאבים שלה בשביל לנתח ולפתור את המצב הדיכאוני: ״למה אני בדכאון?״ ״למה זה קורה לי?״ ״מה כדאי לי לעשות כדי להרגיש יותר טוב?״ ״מי אשם באיך שאני מרגיש-ה?״...
המחשבה מנסה לפתור את הבעיה, כשבעצם הבעיה מלכתחילה נוצרה בגלל מחשבה. יצא לך להכיר את המונח הפרדוסלי ״להלחם למען השלום״? אז זה קצת משהו כזה: אני אחשוב בשביל להפסיק לחשוב על משהו. זה לא עובד. ממש לא.
בהעלאת גירה אמיתית, החיה מעכלת חומרים שמגיעים מבחוץ. ברומינציה מחשבתית, המחשבה מנסה לעכל חומרים שהיא זו שיצרה. התוצר של העיכול יהיה תמיד עוד תוכן מחשבתי, שגם אותו יהיה אפשר לעכל. זהו מעגל סגור ללא פתרון.
אני יודע, קשה קצת לקבל את זה (מאמר בנושא בלינק). בעיקר בגלל ששכנעו אותנו שהמחשבה שלנו היא הפתרון לכל הבעיות בעולם. אבל שניה נתבונן בחוויה שלך עכשיו: מה שאני כותב כאן, החוויה הזאת, של לחשוב ללא הרף בשביל לנסות לפתור מחשבה מכאיבה, לא מוכרת לך כבר? ואם כן, תכלס - עד כמה זה עבד בשבילך עד עכשיו?
אוקיי, אז איך יוצאים מזה?
נדמה שכשאנו רואים את המעגליות הלא יעילה הזאת של המחשבה, אנחנו יכולים לפתור אותה. פשוט להפסיק לחשוב את אותן מחשבות, ואז לשבור את המעגל. מי שחווה דכאון יכול מיד להגיד לכם שזאת לא אפשרות אמיתית. כי גם אם אנחנו מאוד רוצים לא לחשוב על משהו, אנחנו בסופו של דבר נחשוב עליו.
הנה עוד ניסוי קטן: נכון הגלידה שאתם הכי אוהבים? אז עכשיו פשוט לא לחשוב עליה. פשוט לא לחשוב על איך שהחזקת את הכוס בידיים שלך, הכנסת את הכפית הגדושה באותה גלידה אהובה לתוך הפה שלך.. ממש להמנע מהמחשבה על הטעם של הגלידה, על המרקם שלה, על הריח שלה...
קלטת איך זה עובד?...
במילים אחרות, על המחשבה שלנו אנחנו לא יכולים לשלוט. כמו בחול טובעני, ככל שנאבק בה, ככל שלא נרצה לחשוב אותה, כך נשקע עמוק יותר לתוכה.
שינוי נקודת המבט
הדבר שכן אפשר לשנות הוא את תשומת הלב שלנו: במקום לנסות לשבור את התנועה המעגלית של המחשבה הדכאונית, אפשר לקחת זום-אאוט ממנה. כלומר שבמקום לשנות את החוויה שלך, נשנה את ההתבוננות עליה.
בצורה הזו, המעגל המחשבתי הזה הופך לחלק מחוויה גדולה ורחבה יותר.
בכל מקרה, כל הרעיון של שינוי נקודת המבט הוא להבין שהמעגל המחשבתי נשאר, אבל מתווספת אליו תנועה שלמה אחרת שנמצאת בתשומת הלב שלנו.
כל המקרים שבהם טיפלתי באנשים עם דכאון, הרעיון הזה היה קשה לקבלה, אבל כשבאמת התחלנו לעבוד אותו, ממש ניסים קרו. בעיקר כי הפסקנו להלחם עם הדכאון והתחלנו לשנות את איך שאנחנו מתייחסים אליו.
התחלת הדרך
זה אולי נשמע לך מוזר, אבל שינוי נקודת המבט על המחשבות שלך היא התחלה של שינוי מערכת היחסים שלך עם הדכאון. זאת אומרת שבמקום לשנות את הדכאון עצמו, אנחנו משנים את המפגש שלנו איתו. השינוי הזה עושה הבדל. אמיתי.
כמו כל שינוי במערכת יחסים, אלו דברים שלוקחים זמן ותרגול, וכמו כל מערכת יחסים שהופכת לבעייתית, לפעמים כדאי לא להשאר עם זה לבד. שינוי הרגלים של נקודת מבט והתייחסות זאת דרך ארוכה ולפעמים קשה, אך עם זאת - מרתקת ותמיד מיטיבה.
בקורס ״לזוז פנימה״ אנחנו עובדים יחד כדי לשנות נקודות מבט שיש לנו על עצמנו. זה תהליך למידה מבוסס גוף שמורכב מ-16 מפגשים שבועיים, עם למידה תיאורטית, התנסויות חווייתיות ותהליכי עיבוד אישיים וקבוצתיים כדי לעודד ריפוי, הגשמה עצמית ותחושות של שייכות.
אפשר ללמוד עוד הקורס בלינק פה >> https://bit.ly/3OsTqym אשמח ממש להכיר!
אהוד