אוקיי, אז הבנו שיש משהו שלא עובד לנו באיך שאנחנו מתנהלים. הגענו גם להחלטה שאנחנו רוצים לשנות את זה. מכאן מה בדיוק עושים?
למה קשה לנו להשתנות? מה זה אומר להכנס לתהליך של שינוי ולקבל חופש מההתנהלות הישנה שלנו? איזה בעיות יכולות לצוץ, ואיזה דברים יכולים לעזור לנו להמשיך לצעוד לכיוון שאנחנו רוצים?
שלושת הקשיים ושלושת הפתרונות בדרך להיות האנשים שאנחנו רוצים להיות:
מה זה שינוי עצמי?
זאת שאלה באמת ענקית. לא אכנס כאן להסברים על המוח ועל איך קשרים סינפטיים נוצרים ונשברים. אתחיל קודם כל ברעיון הבסיסי, שהדבר הזה שאנחנו קוראים לו ״אני״, הוא בעצם אוסף, שדי חוזר על עצמו, של פעולות פנימיות וחיצוניות.
אתם מכירים את השבילים הקטנים שנוצרים בפארק על המדשאות; אותם שבילים שנוצרו בגלל שאנשים הלכו או רצו בהם שוב ושוב, עד שהפסיק לצמוח עליהם דשא?
בגדול, ככה עובדת האישיות שלנו.
חזרנו על אותה פעולה או התנהלות כבר כל כך הרבה פעמים, עד שאנחנו ממש ״רצים״ עליה. במילים אחרות, אנחנו חוזרים בהווה על נתיב הפעולות שקרו לנו בעבר (הרחבה במאמר בלינק), כמו על שביל של ריצה שאנשים אחרים עשו בשבילנו.
קורה שהנתיב שיש לנו בריצה כבר לא מתאים לנו, ואנחנו צריכים לשנות אותו.
מה נעשה אז? נבין לאיזה כיוון אנחנו רוצים לרוץ, ננסה דרכים שונות, נבחר את הדרך היעילה ביותר בשבילנו, ונחזור עליה שוב ושוב. בסוף יהיה לנו שביל חדש משלנו. ככה נעשה בדיוק כשנשנה הרגלים אישיים ואישיותיים.
נו, מה הבעיה?
תכלס, נשמע פשוט, לא? בעקרון כן - הפעולות פשוטות, אבל בהחלט יש קשיים.
ליתר דיוק, שלושה קשיים עיקריים. כשאנחנו מתבוננים על הקשיים, ולא מנסים להתעלם או להמנע מהם, מהר מאוד אנחנו יכולים לראות מה לעשות כדי לעשות לעצמנו חיים קצת יותר קלים:
קושי מס׳ 1: ההרגל נמצא בראש נגיד שאתם רוצים לשנות את הדרך שלכם לקבל החלטות. או אולי את איך שאתם ניגשים לאתגרים. אולי, אחרי הפעם העשירית שהייתם בבאר הזה, לבושים ומצוחצחים לאביר על הסוס הלבן, אבל הצטנפתם בפינה מאחור, אתם רוצים לשנות את הדרך שבה אתם יוצרים מערכות יחסים עם אנשים אחרים.
זה אפשרי. ברור שזה אפשרי. העניין הוא שההרגלים נמצאים לא בפעולות עצמן (מה ההחלטות שלי, איזה אתגרים אני לוקחת או עם כמה אנשים אני מדבר במסיבה), אלא ממש בצורה שבה אתם חושבים.
אותם מסלולי ריצה בפארק שחזרתם עליהם שוב ושוב? אז אותו דבר נמצא בחשיבה שלכם:
״אלוהים אדירים, רע לי ומשעמם לי. אה! בן אנד ג׳ריס יפתור לי את כל מה שאני צריך״; ״אוי ואבוי! אני שוב לא יושבת ללמוד. אני סטודנטית נוראית ואין לי סיכוי לכלום. שיים און מי״; ״איזה בחור חמוד יושב שם בפינה. לא לא, הוא לא חמוד. אסור לגשת. מסוכן. צלב על הלב. איתותים ואזעקות!״
מוכר? ברור. אתם לא לבד שם.
אז בואו תתחילו לשים לב למה שאתם חושבים. שם נמצא המפתח.
קושי מס׳ 2: מפחדים לטעות
שינוי הרגלים זאת עבודה שמבוססת על ניסוי וטעייה.
כשתנסו, הראש שלכם יזכיר לכם עד כמה נכשלתם בעבר וכמה אין סיכוי שתצליחו עכשיו (יכול להיות חבר ממש טוב הראש הזה, הא?)
וכשתטעו, (ואין מה לעשות, אתם תטעו,) הרגשות שלכם יתנו לכם חוויות של סכנה וכאב. זה מה שנקרא: ניסוי וטעייה.
אם נזכור שהמחשבות והרגשות האלו טבעיים לגמרי, ניתן להם מקום אמיתי, ונבחר שוב ושוב להמשיך לנסות ולטעות (וככה גם למצוא), אנחנו בדרך הנכונה. אבל, אם ניתן לקשיים האלו לנהל את הפעולות שלנו, נשכח מהר מאוד מה הכיוון שלנו.
קושי מס׳ 3: רוצים שההרגל יעלם אז כמו שבפארק הציבורי השביל לא הולך להעלם רק בגלל שיצרתם שביל חדש, ככה גם ההרגלים הישנים שלכם.
אתם לא ״דף חלק״, ״טאבולה ראסה״. יש לכם את העבר שלכם, שנמצא שם ומנסה לחזור על עצמו. והאמת המרה, חברות וחברים, שהוא לא הולך להעלם.
בואו נגיד שמצאנו מה הכיוון שלנו, כיווננו את עצמנו מחשבתית, והתמדנו בגבורה בחזרה על הפעולות החדשות שלנו. אנחנו ממש מרגישים שיש לנו נתיבי פעולה חדשים וזמינים, והנה, הסבל הישן כבר לא נמצא שם יותר. מדהים. אבל אז, משום מקום, אנחנו פתאום עושים את אותו דבר שהפסקנו לעשות! איך זה יכול להיות?!
לפעמים, במקום לחזור פשוט לעשות את מה שהחלטנו לעשות, אנחנו עסוקים בלכעוס על זה שההרגלים הישנים עוד קיימים.
אז בואו נזכור את זה: ההרגלים הישנים שם בשביל להשאר. לכעוס על עצמנו ולהכאיב לעצמנו לא עוזר לנו בשום צורה להמשיך הלאה לחיים שאותם אנחנו רוצים לחיות.
ועוד משהו חשוב הרבה יותר לזכור: זה שאנחנו לא דף חלק, לא אומר שאנחנו לא יכולים להשתנות. יש לנו תמיד את היכולת לבחור, כל פעם מחדש, בכל רגע מהיום שלנו, ובכל צורה הכי קטנה שיכולה להיות - ללכת לכיוון שבאמת חשוב לנו.
יאללה באומץ אנשים ואנשות,
שלכם,
אהוד