מי שמכיר חרדה, יודע שהיא קודם כל תופעה גופנית: הקפאון, הזיעה, הרגליים שרוצות לברוח, הגוש בגרון.. לפעמים זה מרגיש שאי אפשר לשנות את הדברים האלו.

שילוב טיפול קוגניטיבי התנהגותי תוך כדי שימת דגש על הגוף, התחושות שלו והתנועה שלו, יוצר טיפול יעיל שנוגע ברבדים העמוקים של בעיית החרדה.

הסימפטומים של חרדה נוצרים בתהליך ספיראלי שמתחיל במנגנונים ביולוגיים פרימיטיביים. בלב ליבו של התהליך נמצאת תגובת אי-התזוזה או הקפיאה (Freeze), מנגנון הגנה ששייך למוח העתיק ביותר שלנו.

אתם מכירים את זה שבמצבים חברתיים פתאום הכל נעשה חשוך, החום עולה אל הפנים, קשה לחשוב ולדבר, רוצים לברוח, אבל הדבר היחיד שקורה זה השתתקות? אז זה בדיוק זה: מצב הקפיאה. וזה מרגיש חסר שליטה לחלוטין, וחוסר השליטה מייצר תחושות של אימה, זעם וחוסר אונים מתמשכים.

בתגובה לאיום, המוח הפרימיטיבי מחלק את תגובותיו לשלוש פונקציות עיקריות: להלחם, לברוח או לקפוא. כשאי אפשר להלחם או לברוח, אינסטנקטיבית אנחנו מתכווצים וקופאים. בזמן התכווצות זו, האנרגיה שאמורה להיות מושקעת בלחימה או בריחה, לא נעלמת לשום מקום. היא מצטברת בפנים ונלכדת בתוך מערכת העצבים.

והאנרגיה הזאת צריכה למצוא פריקה. אם היא לא מוצאת פריקה, היא משחזרת את עצמה שוב ושוב במצבים דומים. אז למה בעצם היא לא מוצאת פריקה?

כשמצב הקפיאה נפגש עם המוח המודע שלנו (המוח העליון, זה שהופך אותנו לאנשים חושבים), יכולים להווצר מחסומים. חוקים מחשבתיים חזקים, כמו ״אסור שדברים כאלו יקרו לי״ או ״כולם רואים מה שקורה לי״, יכולים לייצר דיכוי לאותה פריקה. ככה יוצא שחוויות של חרדה חוזרות על עצמן, המנעויות ממצבים שמייצרים חרדה מתגברים, והמעגל הזה הולך ומתהדק סביב החיים של מי שמתמודד עם המצבים האלו.

אוקיי, זה נשמע מוכר. אז מה עושים עם זה?

צריך למצוא דרך ליצור מערכת יחסים שונה עם המחשבות שמתעוררות במצב הזה. הרי הבעיה העיקרית היא שהמחשבות מופיעות ותוקעות אותנו במצב של הקפיאה. זה דבר ראשון.

עכשיו, הדרך הישירה ביותר, היא לחזור שוב לאותן סיטואציות כדי ליצור חוויות שונות ממה שהחוקים המחשבתיים מכתיבים. לדוגמא, אם אני נמצא בחדר ההמתנה לפני ראיון עבודה, ופתאום חטפתי התקף חרדה, כדאי לי לחזור לאותו מקום שבוע או שבועיים אח״כ, רק בלי הראיון עבודה. דרך נוספת היא ללכת לראיון עבודה אחר, עם הכנה מנטלית שונה לקראת הראיון. בשני המקרים המתוארים, נוצרת חוויה שונה אבל באותה סיטואציה.

מה שחשוב הוא לעשות פעולה (תנועה), להיות בקשיבות לתחושות ולמחשבות העולות בסיטואציה (חיבור למוח העליון), בתוך המצב הטראומטי (חיבור למוח העתיק).

עזרה בתהליך: טיפול

לפעמים יש מצבים שלעשות את זה לבד ללא הדרכה ובתוך סיטואציה קונקרטית מהחיים, זאת משימה קשה מידי.

אקט (ACT - Acceptance and Commitment Therapy) היא פסיכותרפיה שמשלבת עיבוד של מחשבות עם תשומת לב לגוף ולתחושות שעולות בו במצבים רגשיים מסויימים. בנוסף, במקרים מתאימים, אפשר להתנסות בתרגילים המוקדשים ישירות לתנועתיות של הגוף, כדי לעקוף את המוח הורבלי ולייצר גישה אל מערכות הפריקה של מערכת העצבים.

זה המקום שבו עבודה מחשבתית (ניסוח ותכנון הפעולה) משתלבת עם התנועה הפיזית (הקונקרטיות של הפעולה), כששילוב זה בתוך חדר הטיפולים מאפשר תרגול בתנאים בטוחים יותר.

מעוניינים להתחיל תהליך טיפולי ליצירת מערכת יחסים אחרת עם החרדה? מוזמנים לצור קשר כדי לקבוע פגישת היכרות ראשונה: 052-2518560

שלכם, אהוד